בריחת שתן היא מנת חלקם של רבים באוכלוסייה, בעיקר נשים ובמיוחד לאחר גיל הבלות. עם זאת, מדובר בבעיה שעלולה לפגוע למעשה בכל אחד ואחת מאיתנו. לבריחת השתן שורה ארוכה של גורמים אפשריים, אבל השורה התחתונה היא אחת: היא פוגעת משמעותית ביכולת התפקוד העצמאי של האישה, מהווה מפגע אסתטי ומורידה פלאים את הביטחון והדימוי העצמי שלה.
למרות שיש נשים המשלימות עם בריחת השתן ומשתמשות באמצעי ספיגה בלבד, או לחלופין חוששות לפנות לקבלת טיפול עקב המבוכה שבדבר, יש כיום כמה פתרונות יעילים שעשויים לפתור את הבעיה באופן שורשי. שיקום פיזיותרפיה הוא אחד המרכזיים שבהם.
זה מתחיל באבחון הגורמים לבריחת השתן
לבריחת השתן עלולים להיות כאמור גורמים שונים, כאשר ייתכן שיהיה הבדל בדפוסי הבעיה ובדרגת החומרה שלה (האבחנה העיקרית היא בין דליפת שתן בזמן מאמץ לדליפת שתן מדחיפות). השלב הראשון בדרך לקבלת הטיפול הוא אבחון הבעיה, הנעשה באמצעות בדיקה קלינית, סקירה של תסמיני המטופלת ולעיתים גם תוצאות בדיקות המועברות לפיזיותרפיסט: צילומי אולטרה סאונד או CT למשל.
האבחון חשוב מכיוון שעל פיו יתאים הפיזיותרפיסט תוכנית שיקום. בריחת שתן בעת מאמץ, הסוג הנפוץ יותר, עלולה להיגרם עקב סיבות דוגמת גיל, לידות חוזרות, שינויים הורמונליים ועוד. מבחינה פיזיולוגית, סיבות מרכזיות לבריחת שתן מהסוג הזה הן היחלשות שרירי רצפת האגן ורקמות החיבור הקשורים אליהם, כך שסביר להניח שהטיפול הפיזיותרפי יתמקד בחיזוק השרירים.
שימו לב שגם שילוב בין שני סוגי בריחת השתן הוא בגדר אפשרות. שילוב שכזה הופך במידה מסוימת את הבעיה למורכבת יותר, כך שנדרשת התאמה של הטיפול לסיטואציה.
כיצד טיפול פיזיותרפי יכול לסייע לסובלים/ות מבריחת שתן?
לשיקום פיזיותרפי עשויים להיות כמה תפקידים שונים, אם כי המטרות המרכזיות נוטות להיות דומות. בדרך כלל יתמקדו הטיפולים בחיזוק השרירים ובלימוד מחדש של אופן השליטה בשלפוחית השתן. שיקום שרירי רצפת האגן נעשה בחלק גדול מהמקרים באמצעות תרגילי כיווץ והרפיה, המועברים על ידי הפיזיותרפיסט אבל יכולים להיות מתורגלים גם בבית. בנוסף נלמדות טכניקות ידניות להפעלת השרירים, חיצונית ופנימית כאחד, כך שהאישה תוכל לקבל את השליטה המחודשת בשלפוחית ובפעולת מתן השתן.
השיקום הפיזיותרפי עשוי בהמשך לכך להביא להגברת מהירות התגובה של השרירים באזור לשינויים קיצוניים בלחץ הפנים בטני ולהגברת לחץ הסגירה בעת מתן השתן. כלים אלה מעניקים אף הם שליטה על מתן השתן, המקטינה את הסבירות לבריחת שתן בלתי רצונית.
ניתן לשלב בין כמה שיטות שונות
הפיזיותרפיסט יכול בהחלט להיעזר בכלים ובאביזרים שונים לצורך ביצוע הטיפולים. שילוב נפוץ הוא בין התרגילים הגופניים לבין טיפול בביופידבק ובגירוי חשמלי, במסגרתו מכניסים לאזור הבעייתי (פי הטבעת אצל נשים) אלקטרודות חשמליות זעירות, אשר עוקבות אחר מידת הפעילות של השרירים ומספקות גירויים חשמליים המפעילים אותם במידת הצורך. כאשר האישה לומדת במהלך הטיפול על האופן בו היא יכולה לזהות את השרירים השונים ולהפעיל אותם, הדרך לשיפור המצב הופכת לקצרה יותר.
אפשר בהחלט לשקול שילוב בין השיקום הפיזיותרפי לבין טיפולים אחרים בבעיה, בין אם משדה המשחק הקונבנציונלי ובין אם מעולם הרפואה המשלימה. דיקור סיני או אפילו שינויים בתפריט התזונתי של האישה הם חלק מהשיטות הבטוחות שעשויות להפוך את תהליך השיקום ליעיל ולמהיר יותר. בכל מקרה מומלץ להיות במעקב של רופא נשים מומחה, שיוכל לראות את קצב ההתקדמות ולבצע התאמות שונות במידת הצורך.
אחוזי ההצלחה של השיקום הפיזיותרפי משתנים בהתאם למאפייני האישה, לגורמי הבעיה ועוד, אבל הם בהחלט גבוהים כאשר מדובר בבעיה בדרגת חומרה קלה עד בינונית. גם בבעיות מורכבות יותר השיקום יכול לסייע, אם כי בהם ייתכן שיהיה צורך בטיפולים אחרים מהקו השני (טיפולים כירורגיים לדוגמה).
ראו גם: