EazyFizzy      

להשתפר בראש אחר... 

טיפול בפציעות ספורט

תרפיה פיזיקלית ושיקום גופני

הקלה בכאבי גב, מפרקים ושרירים

עיסויים רפואיים

אימוני כושר אישיים

 

 
Default  |  English)  |  

מונה:

רדיו
פרק זה מרכז הסברים אודות מספר פציעות אופיניות לגופנו

ברכיים

 
מתיחת הרצועה הצולבת הקדמית
הרצועה הצולבת הקדמית של הברך מחברת בין עצם הירך לעצם השוק דרך מפרק הברך, וביחד עם הרצועה הצולבת האחורית מחזיקה ומקבעת את מפרק הברך במקומו. רוב הפציעות לרצועה הצולבת הקדמית של הברך נגרמות כתוצאה מכוח רב שמופעל על הברך, הרבה מעבר ליכולתה של הרצועה לשאת. סיבוב פתאומי של הגוף סביב צירו בעוד הרגל נשארת במקומה, יישור-יתר של הברך, שינויי כיוון חדים תוך כדי תנועה ועצירה פתאומית לאחר תאוצה (ספרינט). כל הגורמים האלו יימתחו את הרצועה מעבר ליכולותיה האלסטיות.
 
לעיתים יישמע קול פקיעה (popping & snapping) ולאחריו יהיו כאב ונפיחות רבה תוך דקות מרגע הפגיעה בשל דם רב שנאסף. בשל אובדן התמיכה וקיבוע הברך למקומה תורגש חוסר יציבות בברך. אם ישנו קרע, לא תהא שליטה על פעולות הברך בכיפוף ופשיטה.
 
מהו הטיפול? בדיקת MRI תוכל לקבוע האם ישנו קרע ברצועה או רק מתיחה. הרצועה לא יכולה לאחות את עצמה ובמקרים חריפים ניתוח שיחזור רצועה הוא האופציה המועדפת (ולאחריו שיקום ארוך). במידה והרצועה רק נמתחה הטיפול הראשוני יהיה מזעור התגובה הדלקתית במקום RICE (Rest, Ice, Compression, Elevation), תרופות נוגדות דלקת כמו איבופרופן או אספירין, ובשלב מאוחר יותר טיפולי חום וקור, אולטרא-סאונד. הטיפול השיקומי בפציעה מסוג זה הינו ארוך ומתיש. על פי רוב הטיפול יכלול ביצוע תרגילי חיזוק, הקניית גמישות ואיזון למפרקים ולשרירים החוצים את הברך והקניית טווח תנועה מרבי עד כמה שניתן. מכיוון שהרצועה נמתחה היא לעולם לא תחזור לספק את אותה מידה של יציבות ותמיכה לברך מאחר והאלסטיות שלה נפגעה. לכן ישנה חשיבות רבה לביצוע תרגילים על בסיס יומיומי למשך תקופה ארוכה.
 
 

מתיחת הרצועה הצידית בברך (Lateral or Medial Collateral Ligament Sprain)
 
הרצועה הצידית ממוקמת בצד החיצוני של הברך ומחברת בין עצם הירך לבין השוקית (fibula) בעודה עוברת דרך הברך.  על פי רוב הרצועה הצידית נפגעת כתוצאה מכוח ישיר המופעל על הצד הפנימי של הברך או ע"י סיבוב הגוף סביב צירו בעוד הרגל תקועה במקומה.
התסמינים יהיו כאב בצד החיצוני של הברך, נפיחות ורגישות בברך, חום, הרגשת חוסר יציבות בברך
 
ראשית יש לערוך בדיקת MRI על מנת לאמוד על מידת הנזק שנגרם. בשלב הפציעה הראשוני יש למזער את התפתחות התגובה הדלקתית והורדת הנפיחות ולכן יש להתחיל טיפול ע"י RICE (Rest, Ice, Compression, Elevation), תרופות נוגדות דלקת כמו איבופרופן או אספירין, ובשלב מאוחר יותר טיפולי חום וקור, אלקטרותרפיה ואולטרא-סאונד. חשוב להקפיד לא לשאת משקל ועומס רבים ולכן יש לשקול שימוש בקביים.
בשלב השני יש להתחיל טיפול שיקומי שמטרתו הקניית חוזק וגמישות לשרירים, רצועות וגידים החוצים או מפעילים את מפרק הברך, על מנת לעזור בנשיאת משקל הגוף, להוריד עומס מהברך ולהעניק מידה מסויימת של יציבות ותמיכה לברך. 
 
 
 
ברך אצנים/קופצים (Chondromalacia Patella)
 
 
פציעה מסוג זה מקורה בשימוש רב ואימון יתר במקצועות ספורט הדורשים פעולה רבה של מפרק הברך כמו ריצה, אופניים, קפיצות ואפילו הליכה. הפציעה מאופיינת ע"י כאב חד סביב איזור פיקת הברך. 
 
פיקת הברך מוחזקת במקומה ע"י הגיד של שריר ארבעת הראשים שמקורו בירך, וע"י הגיד הפטלרי שמקבע את הפיקה לשוק. בזמן שגרה יושבת הפיקה במעין חריץ ייעודי הנמצא בקצה הרחוק של עצם הירך (femur). לאורך זמן, בעקבות גירויים חוזרים ונשנים כתוצאה מכיפוף הברך ופשיטתה, שטח הפנים של הפיקה נהיה רגיש ומגיב בכאב. בנוסף, לעיתים הגיד נדרש לפעולה ועבודה כעזר לשרירים - מה שמגביר את רגישותו ועיבויו והלחץ שהוא מפעיל על פיקת הברך
ישנה אפשרות פציעה נוספת בדרך שבה מפרקי הירך, הברך, הקרסול וכפות הרגליים אינם מסודרים על פי קו האורך. כלומר, ייתכן מצב שבו לאנשים בעלי אגן רחב, שרירי ירך חלשים, סיבוב-יתר פנימי של הרגליים (פרונציה), המפרקים אשר אמורים להיות מסודרים לפי קו אורך אחיד, חורגים מקו זה ומטילים עומס רב בשל הפרש הזוויות. 
התסמינים כוללים כאב רב מאחורי פיקת הברך בזמן הליכה, ריצה, טיפוס מדרגות או אפילו ישיבה מרובה. לעיתים הברך תפתח תגובה דלקתית לגירוי הרב ותגיב בנפיחות ויהיה ניתן לשמוע פקיעות (popping & snapping) או "טחינה" כתוצאה מחיכוך הפיקה ברקמות.
 
השלב הראשוני של הטיפול יהיה מזעור הדלקת (במידה וישנה) בדרכים המקובלות על מנת להשיג הפחתה של הכאב. מאחר ומדובר על שחיקה של עצם (קטנה אך מאוד חשובה) ייתכן והכאב יהיה כרוני וילווה את הנפגע שנים רבות. לכן, שיקום הברך והשרירים הסובבים אותה חשוב ביותר, וביצוע תרגילי פיזיותרפיה על בסיס קבוע יפחיתו במידה רבה את התסמינים האופייניים לפציעה. הטיפול הפיזי יכלול חיזוק שרירי הירך (פושטי וכופפי הירך), בחינה של סידור ויישור כל מפרקי הרגל והקניית גמישות, מתיחות וטווח תנועה מלא בכל מפרקי הרגל. בנוסף יש לבחון את אופי ועצימות הפעילות הגופנית ואת נושא ההנעלה. במקרים רבים חבישה ייעודית ועזרי תמיכה יילקחו בחשבון על מנת להפחית את העומס ממפרק הברך אך גם זאת לפרק זמן מוגבל ובשאיפה רק בעת פעילות גופנית. 
 
קרע במיניסקוס - Meniscal Tear
המיניסקוס (סהרון) הוא סחוס דמוי סהר המאופיין בחוזק רב, חלק ובעל צמיגות. תפקידו לחצוץ בין עצמות הירך והשוק משני צדי הברך. בנוסף משמשים המינסקוסים ככרית בולמת זעזועים בשעת עומס ונשיאת משקל. כאשר המיניסקוס נשחק או נקרע ישנו חיכוך בין העצמות המוביל לכאב בברך והגבלת תנועה.
 
קרע למיניסקוס נוצר כתוצאה משחיקה ארוכת טווח, או  ע"י כוחות סיבוביים המופעלים על הברך בשעת מאמץ
 
התסמינים כוללים כאב חד בברך, נפיחות מיידית, הימצאות נוזלים במפרק, אובדן טווח תנועה מלא, "נעילת" הברך, וקושי אפילו בישיבה מזרחית. שחיקה כרונית תלווה בכאב לאו דווקא בשעת מאמץ ותופיע עם או בלי נפיחות
 
ניתוח אורטוסקופיה (הליך שבו מוחדרת צינורית דקה עם מצלמה וכלי תיקון לברך) יבוצע במקרים רבים ע"י אורטופד כירורג על מנת "לגלח" שאריות מיניסקוס קרועות ולתקן את הרקמה.
על מנת למזער את התפתחות התגובה הדלקתית והורדת הנפיחות יש להתחיל טיפול ע"י RICE (Rest, Ice, Compression, Elevation), תרופות נוגדות דלקת כמו איבופרופן או אספירין, ובשלב מאוחר יותר טיפולי חום וקור, ביצוע תרגילי חיזוק וגמישות לשרירים, רצועות וגידים באזור הפגוע, ושמירה על טווח תנועה מפרקי. חשוב להקפיד לא לשאת משקל ועומס רבים מדי על הברך הפגועה.
 
מאחר והמיניסקוס משמש כבולם זעזועים וחוצץ בין העצמות המרכיבות את מפרק הברך, חשוב לשמור על חוזק שרירי ירך תקין כדי להפחית מעומס נשיאת משקל הגוף מהברכיים. לרגישים או אלו שחוו כאבי ברכיים בעבר יש צורך להימנע מקפיצות, ניתורים ונחיתות מגבהים.
 
 
תסמונת אוסגוד שלוטר Osgood-Schlatter disease
 
תסמונת אוסגוד שלוטר נפוצה בקרב מתבגרים ומאופיינת בכאב מתחת לברך ולעיתים על גבי החלק העליון של השוק. כתוצאה מתהליך גדילה מהיר, מתארכות עצמות הירך והשוק ביחס שאינו שווה לחוזקם של השרירים אשר מניעים את הירך והברך.
שריר ארבעת הראשים של הירך חוצה מעל פיקת הברך ומתחבר דרך גיד משותף לזיז בחלק העליון של השוק. כאשר העצמות מתארכות נמתחים השרירים יחד איתם ומתיחה שכזו בשילוב עם פעילות גופנית גורמת לכאב במקום החיבור של הגיד.
התסמינים כאב בחלק העליון של עצם השוק מלווה לעיתים בצמיחתה של בליטה מוגדלת במקום החיבור של הגיד. הכאב בא והולך לסירוגין, מחמיר עם פעילות גופנית (אפילו הליכה ועמידה) אך לרוב נעלם כליל לאחר שלב הגדילה.
הטיפול יעסוק בהקלת הכאב והנפיחות מומלצת מנוחה, חבישות קרח לאחר פעילות גופנית או בעת כאבים, ועזרי חבישה/תמיכה שתקל את העומס המופעל על הברך בעת נשיאת משקל הגוף.
טיפול פיזי שמטרתו חיזוק השרירים הנושאים את משקל הגוף, הגדלת גמישותם ומתיחות יעזור להתמודד עם התסמונת.
 
מאחר ואין דרך ל"הפסיק" את תהליך הצמיחה של העצמות, וכדי כך מתיחת השרירים במקום חיבורם, מחקרים הראו שפרק הזמן שלוקח להתגבר על התסמונת הוא בין חצי שנה לשנתיים. פיזיותרפיה וחיזוק השרירים יקלו את העומס מהעצמות ויספקו הקלה בכאב.
הפחתה של הפעילות הגופנית או שינוייה (שחייה ואופניים במקום ריצה וקפיצות) יעזרו רבות.
 
 
ירך ואגן

מתיחת השריר האחורי של הירך Hamstring Strain
 
קבוצת שרירי ההמסטרינג מצויה לאורך כל הירך בחלקו האחורי, החל מעצמות האגן ועד מתחת לברך. תפקידו המרכזי של ההמסטרינג לכופף את הברך אחורנית ולפשוט את הירך לפנים, כמו גם תפקידים אחרים כשריר מסייע או מייצב.
פציעה, נזק וטראומה לשריר יכולה להיגרם כתוצאה מהתכווצות חזקה של סיבי השריר בפתאומיות (כדוגמת ספרינט), קפיצות וניתורים מרובים, אימון יתר בעוצמה גבוהה ביחס לחוזקו וגמישותו של השריר או כאשר השריר נאלץ לבצע פעולה מעבר לגבול טווח התנועה והאלסטיות שלו.
חשוב לציין שבמקרים בהם מורגש חוסר בגמישות וחוזק השרירים של קבוצת ההמסטרינג - הגוף עלול לגייס לפעולה את רצועת ה ITB על מנת שתחפה ותפצה על היעדר יכולת ההמסטרינג.
 
מתיחה חזקה תאופיין בקרעים קטנים לסיבי השריר וייתכן שקול "פופינג" ישמע. מכיוון שמדובר בשריר גדול עם אספקת דם גבוהה, נפיחות ואובדן תנועה חלקי יורגשו מיד. כאב בעת כיפוף הברך וקושי ליישר את הרגל. גם לאחר מספר ימים תורגש נפיחות ובליטה מתחת למקום שנפגע וזאת כתוצאה מהצטברות נוזלים.
 
במידה ויש דימום פנימי כתוצאה מטראומה חזקה לשריר – יש לבצע חבישת לחץ (כאשר הברך ב 90 מעלות) תוך כדי ביצוע פעולות למזעור הנפיחות והתגובה הדלקתית. יש להתחיל טיפול ע"י RICE (Rest, Ice, Compression, Elevation), יש שימליצו על תרופות נוגדות דלקת, טיפולי חום וקור, אולטרא-סאונד ואלקטרותרפיה. טיפול שיקומי בשלב השני יעניק גמישות, חוזק ושיפור טווח תנועה לקבוצת השרירים.
 
.
 
                          



 
קבוצת השרירים המכופפת את הירך מאפשרת קירוב של הברך לכיוון המותן. במידה והשרירים או הגידים מגורים כתוצאה משימוש יתר, עומסים או חוסר גמישות, הרקמות יגיבו באופן דלקתי.
 
 הפציעה הזו נגרמת כתוצאה משימוש ואימון יתר של הרמות ברכיים תכופות לכיוון מרכז הגוף (כמו בעת ריצה), ביצוע תנועות כגון "בעיטת קראטה" או כאשר השרירים עובדים רבות על מנת לייצב את הגוף. לכן הפציעה אופיינית בקרב רוכבי אופניים, רצים, שחקני כדורגל ואלו המתאמנים באומנויות לחימה.
 
 כאב, חום והגבלה מסוימת בתנועה בחלק העליון של המפשעה היכן שהירך נפגשת עם עצמות האגן.
 
כבכל טיפול דלקתי, בשלב הראשוני יש למזער את התפתחות התגובה הדלקתית והורדת הנפיחות בעזרת קרח ומנוחה, ובשלב מאוחר יותר טיפולי חום וקור, אלקטרותרפיה ואולטרא סאונד. לעיתים תרופות נוגדות דלקת יינתנו ע"י הרופא המטפל. 
במקביל יהיה טיפול שמטרתו הגדלת טווח התנועה, שיפור הייצוב והקניית חוזק וגמישות לשרירים, לרצועות ולגידים החוצים או מפעילים את פעולת הירך.

רצועת ה ITB מתחילה מצידו החיצוני של מפרק הירך (עצם הIliac) כהמשך לשריר העכוז הגדול ולשריר TFL - וממשיכה במורד הירך החיצון עד לנקודת חיבורה על גבי עצם השוק (Tibia). 
רצועה מפתחת תגובה דלקתית כתוצאה מגירוי מתמשך וחיכוך רב על גבי עצם הירך לקראת חיבורה באזור הברך.
 
הגירוי מתפתח בשל סיבים מכווצים של הרצועה, עבודת יתר של רצועת ה ITB כחיפוי ופיצוי על היעדר חוזק וגמישות בשרירי הירך האחורית (המסטרינג) ושריר ארבעת הראשים, או כל גורם אחר. גם מצב תחזוקתם של שרירי האגן ומקרבי הירך משפיע על אופן וטיב פעילותה של רצועת ה ITB.
הפציעה אופיינית בפעילויות אשר מערבות תנועה סיבובית רבה של מפרק הירך כמו רכיבה על אופניים וריצה.
   
יורגש כאב בצד החיצוני של הברך והרגשת נוקשות בירך החיצון ולעיתים אף בישבן.
 
הטיפול הראשוני יהיה מזעור התגובה הדלקתית במקום ע"י RICE (Rest, Ice, Compression, Elevation), טיפולי חום וקור, אלקטרותרפיה ואולטרא-סאונד. בשלב מתקדם יותר יש צורך "לפשוט" את סיבי הרצועה בעזרת מתיחה ייעודית, הקניית גמישות לירך ושחרור ומתיחות לרקמות שבאזור. הטיפול מיועד למיגור תסמיני הדלקת והכאב - אך הוא אינו מטפל בגורם לפציעה. לשם כך יהא צורך בהקניית חוזק, גמישות וסיבולת לשרירי הירך ועוד אלמנטים מתחום השיקום והפיזיותרפיה.
 
יש לזכור שרצועת ה ITB היא כלי עזר לרקמות ולשרירי הירך והברך אשר מניעים, מייצבים ונושאי משקל עבור הגוף. לכן הדרך הטובה ביותר למנוע את הפציעה היא ע"י שמירה על תחזוקה נאותה, חוזק וגמישות של שרירי ארבעת הראשים ושרירי ההמסטרינג, שרירי הישבן וקבוצת השרירים אשר מרחיקים את הירך. במצב שכזה לא יהא צורך לגייס את הרצועה לפעולה כחיפוי להיעדר כוח בקבוצות השרירים המעורבות.
ביצוע חימום, מתיחות ותרגילי גמישות לפני ואחרי פעילות גופנית תקל על עבודת הרצועה.
מתיחה בשריר ארבעת הראשים - Quadriceps Contusion
osteomyositis ossificans))
 
שריר ארבעת הראשים מורכב למעשה מארבעה שרירים גדולים המצויים בקדמת הירך ואחראים על פשיטת הברך קדימה וכיפוף הירך.
 לרוב הפציעה נגרמת כתוצאה ממכה או חבלה ישירה לקבוצת השרירים ("רגל עץ") או כתוצאה מאימון-יתר וביצוע פעולות בעוצמה גבוהה ביחס לחוזקו של השריר (כמו ספרינטים וקפיצות).
 
יורגש כאב במרכז הירך, קושי ואובדן תנועה חלקי בהליכה, ריצה, יישור והרמת הברך וכיפוף הירך. האזור יגיב בנפיחות מקומית, נוקשות, ויהיה רגיש למגע. טראומה קשה וחזקה יותר תוביל לדימום פנימי של השריר ולשטף דם, ולעיתים גם להיווצרות בליטה על גבי מרקם השריר (osteomyositis ossificans).
 
במידה ויש דימום פנימי כתוצאה מטראומה ישירה וחזקה לשריר – יש לבצע חבישת לחץ (כאשר הברך ב 90 מעלות) תוך כדי ביצוע פעולות למזעור הנפיחות והתגובה הדלקתית. יש להתחיל טיפול ע"י RICE(Rest, Ice, Compression, Elevation), תרופות נוגדות דלקת כמו איבופרופן  ובשלב מאוחר יותר טיפולי חום וקור, אולטרא-סאונד ואלקטרותרפיה. טיפול תרפי יעניק גמישות, חוזק ושיפור טווח תנועה לקבוצת השרירים.


פגיעה במפרק האגן Sacroiliac Joint
 
 
אגן הירכיים מורכב משלוש עצמות: Sacrum, Ischium, Iliac
עצם הזנב הנמצאת מתחת לעמוד השדרה מתחברת לעצם הכסל (Ililac) ויוצרת מפרק בעל יכולת תנועה המעוגן ע"י מספר רצועות המחזיקות אותו במקומו. ישנם שני מפרקים כאלו.
 
פציעה למפרק האגן נגרמת כתוצאה מגירוי רב, חיכוך, טראומה ישירה או חבלה ויש לה מספר סיבות: בעת תנועות סיבוביות רבות (חבטת גולף), יציבה לא טובה, אורך גפיים שונה, הבדל בחוזק שרירים באזור הירך והאגן בין שתי הרגליים, אובדן אלסטיות של הרצועות המחברות ועוד. 
כאב באזור הגב התחתון והמותן, קושי בתנועה סיבובית או רכינה לפנים, כאב לאחר ישיבה ממושכת וכאב נוקשות והגבלת תנועה בגב התחתון, ירך או הרגל.
 
מה לאחר בחינת האזור, צילום רנטגן, CT או MRI – ניתן לקבוע את אופי הטיפול בהתאם לסיבת הכאב. בקווים כללים מטרת הטיפול הראשוני היא להפחית את מידת הכאב והקלה בכאב, לכן עיסוי לגב התחתון ואזור החלציים על מנת לשחרר שרירים, רצועות או גידים מתוחים. ביצוע תרגילים לחיזוק השרירים והרצועות התומכות את המפרק. חגורת גב ועזרי תמיכה אחרים לפרקי זמן קצרים יוכלו להעניק תמיכה למפרק ובכך להקל את העומס עליו.

 מתיחת השריר במפשעה Groin Strain
דרך המפשעה עוברים שני שרירים גדולים וארוכים העוזרים לקרב את הרגליים יחדיו פנימה. שני השרירים, Sartorius ו Adductor Magnus חוצים את הירך ומתחברים לברך מצידה הפנימי.
 
מתיחות לשריר קורות לרוב בעקבות פעולה או תנועה פתאומית וחדה אשר מותחת את סיבי השריר הרבה מעבר ליכולת הגמישות והכיווץ שלהם.
 
כאב בעת קירוב הרגליים פנימה או בעת קירוב הברכיים לכיוון החזה. הכאב יופיע בצד הפנימי של הירך. על פי רוב האזור יגיב בתגובה דלקתית הכוללת נפיחות, חום, רגישות למגע ואובדן חלקי של כושר התנועה.
 
בשלב הראשוני יש לבצע פעולות למזעור הנפיחות והתגובה הדלקתית. כדאי להתחיל טיפול ע"יRICE (Rest, Ice, Compression, Elevation), תרופות נוגדות דלקת כמו איבופרופן או אספירין, ובשלב מאוחר יותר טיפולי חום וקור, אולטרא-סאונד, I/F.
טיפול תרפי בשלב השני יעניק גמישות, חוזק ושיפור טווח תנועה לקבוצת השרירים.
במקרים של הגבלה רצינית בתנועה ניתן להשתמש בעזרי תמיכה וחבישות ייעודיות.
 
 


הקרסול וכף הרגל
נקע בקרסול
 
נקע בקרסול הינו פגיעה הגורמת למתיחה או קרע ברצועות התומכות והחוצות את מפרק הקרסול. הרצועות האלו מחברות בין עצמות הקרסול ומונעות תזוזה של העצמות במרחב. ניתן לחלק את הגדרת הנקע לשלוש קבוצות ע"פ חומרת הנזק לרצועות: רמה I – נקע קל עם נזק מזערי, רמה II – נקע חמור עם נזק משמעותי, רמה III – נקע חריף מלווה בקריעת רצועות. רוב הנקעים פוגעים בחלק החיצוני של רצועות הקרסול, אך ישנם נקעים הפוגעים בחלק הפנימי והעליון.
 
רוב הנקעים מתרחשים כאשר הקרסול סב סביב עצמו בעוד משקל הגוף נתמך ממעל. דריכה על משטח לא מאוזן, מעידה על אבנים, נחיתה לא נכונה לאחר ניתור ועוד - הינם הגורמים הנפוצים לנקעים.
 
רוב הנקעים יאופיינו בדרגות שונות של כאב, נפיחות, שינוי צבע העור, חום, חוסר יציבות במפרק, קושי בנשיאת משקל הגוף ולעיתים אפילו כאב בשעת מנוחה.
 
מהו הטיפול? צילום רנטגן ישלול שבר לעצמות הקרסול וכף הרגל. הטיפול בנקעים ברמה III ברצועות המפרק יהיה בשלביו הראשונים מזעור התגובה הדלקתית במקוםRICE (Rest, Ice, Compression, Elevation) חבישת לחץ אלסטית, תרופות נוגדות דלקת כמו איבופרופן או אספירין, ובשלב מאוחר יותר טיפולי חום וקור, אלקטרותרפיה ואולטרא-סאונד. הטיפול התרפי יכלול ביצוע תרגילים לחיזוק, הקניית גמישות ואיזון למפרק הקרסול, לרצועות ולשרירים החוצים אותו, הקניית טווח תנועה מרבי, אבחון היציבות במפרק הקרסול ולעיתים המלצה על חבישה או שימוש בעזרים נוספים לשמירה על האזור הפגוע.
 
\

פציעה בגיד אכילס (Achilles Tendon)
 
גיד אכילס הינה רקמה המחברת את שרירי התאומים והסוליה לחלקו התחתון של עצם העקב ומטרתו לאפשר פעולה ותנועה של פשיטה וכיפוף כף הרגל. הפציעות הנפוצות של גיד אכילס כוללת מתיחה חזקה, שחיקה, גיד רפוי או נוקשה יתר על המידה וקרע הגיד.
 
על פי רוב בשל אימון יתר, שרירי תאומים מתוחים ומכווצים, גיד נוקשה וחוסר אלסטיות, מנח כף רגל מוטעה ועוד,נגרמת טראומה לגיד אכילס. הגוף מגיב לטראומה בדלקת כחלק מתהליך הריפוי הטבעי. בין שאר הגורמים העלולים לגרום לפציעה ניתן למנות ריצה והליכה מרובה בשיפוע, הנעלה לא מותאמת ונכונה לצרכים, סיבוב-יתר פנימי (פרונציה) של כף הרגל, גמישות לקויה ופעילות גופנית עצימה ללא ביצוע חימום ומתיחות.
 
יהיה כאב בעת פשיטת וקירוב כף הרגל ובמנוחה, נפיחות, אדמומיות, חום מקומי ואובדן טווח תנועה בקרסול הינם תסמינים למתיחה חריפה וקרע חלקי של הגיד. קרע מלא של הגיד מאופיין באובדן תנועה מוחלט של הקרסול וכף הרגל.
 
מהו הטיפול? כבכל טיפול בתגובה דלקתית השלב הראשון יהיה RICE (Rest, Ice, Compression, Elevation), טיפולי חום וקור, אולטרא-סאונד, אלקטרותרפיה, חבישות ולעיתים גם תרופות נוגדות דלקת.
הטיפול התרפי ניתן בהתאם לחומרת הפציעה ובדרך כלל יכלול חיזוק והגמשת שרירי התאומים והסוליה, תירגול ייצוב סטטי ודינמי של הקרסול וכף הרגל, חיזוק השרירים המייצבים של הרגל התחתונה והתאמת הנעלה נאותה.
 
 
 
 


מתיחה בגיד הפרונאלי (Peroneal Tendon Strain)
 
 
הגיד הפרונאלי מחבר את השרירים המסובבים את כף הרגל החוצה ומצוי בחלקה החיצוני והתחתון של השוק עד לחיבורו בכף הרגל. 
 
פציעה לגיד לרוב תהיה משולבת בתוך פציעה אחרת, או כתוצאה מעומס רב בנסיונות הגוף לתקן את מנח כף הרגל. כאשר כף הרגל והקרסול מסובבות כלפי פנים בכוח עילאי, יימתחו הגידים החיצוניים של שרירי כף הרגל (מהלך תנועתם התארך). במידה וגמישות וחוזק השרירים והגידים אינו מספק, תיווצר מתיחה או אפילו קרע בחלק המחבר בין השריר לעצם. ייתכנו כאב, אובדן כושר תנועה חלקי, נפיחות ולעיתים חום.
 
מהו הטיפול? כבכל דלקת הטיפול יהיה בשלביו הראשונים מזעור התגובה הדלקתית במקום RICE (Rest, Ice, Compression, Elevation) חבישת לחץ אלסטית, טיפולי חום וקור, אלקטרותרפיה ואולטרא-סאונד.הטיפול הפיזיותרפי יכלול ביצוע תרגילים לחיזוק, הקניית גמישות ואיזון למפרק הקרסול, לרצועות ולשרירים החוצים אותו, הקניית טווח תנועה מרבי, אבחון היציבות במפרק הקרסול ולעיתים המלצה על חבישה או שימוש בעזרים נוספים לשמירה על האזור הפגוע.
 


פלנטר פסיאטיס – דורבן העקב
 
פלנטר פסיאטיס הינה דלקת שמקורה ברקמה דמוית-גיד הנמתחת מכרית כף הרגל עד העקב. בעקבות הדלקת והחיכוך בעצם הקרסול, עלול להיווצר "דורבן" – בליטת עצם קטנה בחלק התחתון של הקרסול.
 
איך זה קורה? ישנן מספר סיבות להתפתחות הדלקתית ביניהן משקל עודף, הליכה, עמידה או ריצה מרובה, טיפוס רב במדרגות והנעלה לא מתאימה (בעיקר נעלי עקב). הרקמה דמוית הגיד המתוחה בחלקה התחתון של כף הרגל מתקצרת כתוצאה מעומס רב מדי בשל שינוי בתוכנית האימון, משטחי הריצה או ההנעלה ואף במידה וקשת כף הרגל גבוהה או נמוכה או במקרים של פלטפוס. הגורמים האלו מגבירים את הסיכויים לפתח תגובה דלקתית ברקמת הגיד.

עוד אפשרות היא חיכוך רב של גיד אכילס כנגד עצם העקב. חיכוך זה גורם לנזק לעצם - דבר המחייב את הגוף "לבנות" עצם חדשה ולספק מינרל כסידן לתהליך. ברוב המקרים עודף סידן יתגבש וייצור גבשושית עצם על גבי העקב - זהו הדורבן. כל נחיתה או לחיצת העקב כנגד הקרקע תעביר תחושת לחץ וכאב
 
מהם התסמינים של פלנטר פסיאטיס? כאב חד בעיקר באזור העקב במהלך תנועה, עמידה ולעיתים גם מנוחה. בדרך כלל הכאב חד יותר בבוקר, ושוכך מעט לאחר שהרקמה מתרחבת בשל זרימת הדם המוגברת למקום הפגוע. הכאב מופיע שוב לאחר מנוחה או ישיבה ממושכת. 
אזור העקב כואב למגע ולעיתים נפוח, ותחושת כאב כאשר מותחים את תחתית כף הרגל בשעת מנוחה. וכמובן, כאב יופיע בעת פעילות גופנית. במקרים מסוימים בדיקת רנטגן תידרש על מנת לבחון שינוי במבנה עצמות כף הרגל ועצם הקרסול (דורבן).
 
מהו הטיפול? ככלל, הטיפול הראשוני בכל דלקת הוא RICE (Rest, Ice, Compression, Elevation) מלווה בתרופות נוגדות דלקת כמו אספירין או איבופרופן. על מנת להקל על הכאב ניתן להשתמש במדרסי כרית מחומר רך (ג'ל מוקצף) המוחדרים לאזור העקב שבנעל.
טיפול שיקומי יתמקד במתיחה של הרקמה דמוית הגיד, חיזוק והענקת גמישות לשרירי הרגל התחתונה אשר מייצבים ומניעים את הקרסול והעקב. בזמן הטיפול חבישה ספציפית ומיוחדת לאזור הפגוע תעניק הקלה בכאב תוך שמירה על ייצוב הרגל. לעיתים ייבחר המטפל להשתמש בסד או תמיכה מחלקו האחורי של שוק הרגל (מתחת לשריר התאומים) לבסיס כף הרגל ומטרתם למתוח את כף הרגל בלילה בזמן השינה.


גב עליון ותחתון

כאב גב תחתוןLow Back Pain -  
 
מחקרים הראו שקרוב ל 70% מכלל האוכלוסייה יסבלו מכאבי גב בשלב מסויים של חייהם. הגורמים לכך הם רבים ובהם ניתן לכלול שרירים, גידים ורצועות מתוחים; טראומה לחוליות ולדיסקים בעמוד השדרה; חוסר גמישות; יציבה קלוקלת, שרירי בטן חלשים ועוד.
פעולות יומיומיות כמו ישיבה מרובה ושינה בתנוחה לא נכונה, הרמת משאות כבדים, עודף משקל ואפילו הנעלה – כולם בין הגורמים לכאבי גב תחתון.
קשה להעריך במדויק מהו הגורם הנקודתי לכאבי גב אך בהיעדר נזק ידוע לחוליות, יש לשער שהגורם הוא עבודה רבה של שרירי הישבן אשר נהיים קפוצים ודרוכים כתוצאה מעומס, בלאי וחומציות, ולכן גם יוצרים לחץ על רקמות סמוכות ועל עצבים (במתפרש כחיווי של כאב) וגם "מושכים" איתם מטה את שרירי הגב התחתון. 
 
התסמינים יהיו כאבים במרכז הגב או בצד, כאב בזמן תנועה, שכיבה או ישיבה. לעיתים הכאב מקרין לאחת הרגליים.
 
מהו הטיפול? ברוב המקרים שבהם ישנה תלונה על כאבי גב יעשה צילום רנטגן ולעיתים אפילו CT ו- MRI על מנת לאבחן את חוליות עמוד השדרה ושאר הרקמות. לטיפול בכאב ניתן לרוב טיפול תרופתי של נוגדי דלקת ומשככי כאבים. הטיפול הפיזי מטרתו להקנות גמישות וחיזוק לרקמות העוברות דרך, או חוצות את אזור הגב התחתון, ולאפשר להן פעולה חלקה ויעילה יותר. חשוב להבין שמרבית הפציעות והכאבים מקורם בעבודת יתר של הרקמות אשר תומכות ומייצבות את הגוף.
חלק נוסף, ונעים פחות בטיפול, הוא עיסוי עמוק לשרירי הישבן, הגב ושרירי הירך האחורית כדי לעודד סירקולציה וניקוז הרעלים והחומצות בשרקמות, ולעודד זירוז ההחלמה.


פריצת דיסק Herniated disk
 
דיסקים הם שם כולל לכריות סחוס עם נוזל דמוי ג'ל אשר מפרידות בין חוליות בעמוד השדרה ומשמשות כבולמות זעזועים והגנה לעמוד השדרה. כאשר מעטפת הדיסק נפרצת מסיבות שונות, נוצר לחץ על עצבים סמוכים ונגרם כאב חד וחריף. בעת פגיעה בדיסקים המפרידים בין החוליות, נלחץ הנוזל הצמיגי שמצוי בכל דיסק ובולט החוצה בנקודה החלשה ביותר של מבנה החוליה הקשיח.
שלוש סיבות מרכזיות גורמות לפריצת דיסק: נפילה או תאונה, גירוי רב מעומס על הגב, ותנועה עוצמתית ומהירה כהרמת משקל כבד או פעולה סיבובית תחת עומס.
 
אם ישנו דיסק פרוץ בעמוד השדרה התחתון או הצווארי, התסמינים יכולים להתפתח לאורך זמן או להופיע בפתאומיות. כאב חריף, הרגשת נמלול, חולשה או כאב המוקרנים לגפיים, שינויים בפעילות מעיים והגבלה בתנועה.
 
מהו הטיפול? ראשית יש לאבחן את הדיסק הפרוץ והחוליות הסמוכות אליו. צילום רנטגן, CTMRI, צילום רדיואקטיבי והתנגדות חשמלית יראו על פי רוב את הפגיעה בדיסקים ובחוליות. חשוב להבין שדיסק שנפרץ לא יוכל לשוב לקדמותו ללא עזרה ותיקון המתבצעים בניתוח. אולם, ישנן כמה דרכים להימנע מניתוח ולעמעם את הכאב. ראשית, יש לטפל בכאב עצמו יחד עם הטיפול הפיזי שעיקר תפקידו לחזק את השרירים התומכים, הזוקפים והמניעים את הגב והשלד, וחיזוק שרירי הבטן – דבר אשר יפחית מהעומס הרב שעמוד השדרה נתון תחתיו. יש צורך לחזק את המפרקים והרקמות התומכות, להעניק גמישות לפעולות עמוד השדרה, לימוד מחדש של יציבה נכונה ולימוד המטופל כיצד ניתן לשלוט על תנועות הגב ועמוד השדרה ובכך לגונן על החוליות הפגועות.
 
 


ספונדילוליסיס וספונדילוליטיסיס

עמוד השדרה בגב התחתון מורכב מחמש חוליות LUMBAR. אלו הן חוליות גדולות יחסית המופרדות ביניהן ע"י כרית סחוס דמויית ג'ל הנקראת דיסק. לכל חולייה ישנם שלושה זיזים. שני זיזים יוצאים הצידה, גם לימין וגם לשמאל והם מחברים שרירים ורצועות לעמוד השדרה – וזיז נוסף אשר מחבר בין החוליות מעלה ומטה.
ספונדילוליסיס הינה שבירה של צד אחד מזיז החיבור של החוליה המחבר אותה לחוליה אחרת מעל או מתחת. ספונדילוליטיסיס היא החמרה של ספונדילוליסיס ובשל שבירת הזיז אין תמיכה לחוליה השבורה והיא מחליקה קדימה ונושקת לשטח הפנים של חוליה אחרת.
חשוב לציין שאף על פי שמרבית הפגיעות קורות בגב התחתון, גם חוליות הגב העליון נתונות בסיכון לשבר בחוליה.
 
שני המקרים נגרמים כתוצאה מפשיטת יתר של הגב אחורנית. במצב כזה זיזי החוליה נחלשים ומובילים לשבר. במקרים אחרים תאונה או טראומה ישירה לזיזי החוליות הבולטים גורמת לשבר בחוליה. התופעה שכיחה בקרב ספורטאים במעקמים גבם לאחור כמתעמלים ורקדנים.
 
לעיתים הפציעה תלווה בכאב גב בהתאם למקום השבר, בהתכווצות לא רצונית של השרירים באזור, ולעיתים לא יהיה כאב כלל. מרבית הפציעות אינן פוגעות בעצבים סמוכים.
 


כתפיים

פציעת גידי הכתף Rotator Cuff
 
 
את מפרק הכתף מקבעים ומחזיקים קבוצה של ארבעה שרירים ועוד מספר גידים ורצועות. הפציעה היא מתיחה או קרעים בגידים ובשרירים אשר מחזיקים, מניעים ומקבעים את הכתף יחדיו.
ניתן לסווג את פתולוגית הפציעה לשניים: נזק שנגרם בעקבות תאונה, נפילה או הרמת משאות כבדים, ונזק שנגרם כתוצאה מאימון יתר ותנועות חוזרות ונשנות של הכתף מעבר לגובה ראש (בייסבול, טניס, הטלות וזריקות באתלטיקה)
 
כאב בזרוע ובכתף, חולשה ואובדן תנועה של הכתף בעיקר בתנועות מעבר לגובה הראש, רגישות למגע, נפיחות וחום כתוצאה מהתגובה הדלקתית.
 
מהו הטיפול?  בשלב הראשוני יש למזער את התפתחות התגובה הדלקתית והורדת הנפיחות ולכן יש להתחיל טיפול ע"י RICE (Rest, Ice, Compression, Elevation), תרופות נוגדות דלקת כמו איבופרופן או אספירין, ובשלב מאוחר יותר טיפולי חום וקור, אלקטרותרפיה ואולטרא-סאונד. אם הקרע חלקי או מועט הגוף "יטפל" בעצמו ויאחה את הקרעים אך יש צורך להקל על העומס המוטל על הכתפיים והזרוע ובכלל זה צריך לבחון את הרגלי הישיבה, היציבה ותנועות הראש. בבמקביל הטיפול פיזיו שמטרתו הקניית חוזק וגמישות לשרירים, רצועות וגידים החוצים או מפעילים את פעולת הכתף.
 


שבר/פריקת עצם הבריח Clavicle Collarbone
 
עצם הבריח מחברת את עצם החזה (סטרנום) לחלק העליון והחיצוני של השכם (Scapula). שבר בעצם הבריח נגרם כתוצאה מנפילה עם זרועות פשוטות לפנים, נפילה על הכתף או כתוצאה מפגיעה ישירה בעצם.
התסמינים יהיו כאב חד ונפיחות בקרבת החלק שנשבר. רגישות וכאב בעת מגע, קושי בהזזת הכתף והזרוע.
 
מהו הטיפול? צילום רנטגן ומישוש ידני יעמדו על חומרת הנזק. לא ניתן לגבס את המקום לכן קיבוע בעזרת סד או "משולש" תלייה יתמוך את הזרוע והכתף עד לאיחוי השבר.
לשיכוך הכאבים והורדת הנפיחות ניתן לקחת תרופות נוגדות דלקת כמו איבופרופן וניתן לערוך קירור מקומי בעזרת קרח להגבלת זרימת הדם ומזעור הנפיחות. לאחר איחוי השבר יש לעבור סדרת שיקום וטיפול על מנת להקנות חוזק, גמישות וטווח תנועה תקין לחגורת הכתפיים ושרירי הזרוע.
 
 


פריקת כתף - Shoulder Dislocation
 
 
פריקת כתף הינו מצב שבו העצמות המרכיבות את מפרק הכתף (עצם הבריח, מפרק הזרוע ועצם השכמה) נפרדות ואינן מאפשרות תנועה חלקה ורגילה של הכתף. מפרק הכתף הוא מפרק של "עלי ומכתש" בו הראש של עצם הזרוע הוא העלי ועצמות השכם והבריח הן המכתש. כאשר ראש הזרוע נפרד מהמכתש ועובר קדימה זוהי פריקה קדמית של הכתף, וכאשר העלי זז אחורה – זוהי פריקה אחורית של הכתף. במקרי פציעה חמורים נגרם נזק גם לרקמות הגידים, הרצועות והשרירים העוברים דרך הכתף.
 
מרבית פריקות הכתף הן קדמיות וקורות כתוצאה מנפילה כאשר הידיים מושטות ומתוחות או טראומה ישירה למפרק. הפציעה אופיינית לסוגי ספורט מגע מלא כמו רוגבי, כדורגל אמריקאי והוקי, אך גם באומנויות לחימה כמו ג'ודו והיאבקות.
 
התסמינים הם כאב בכתף ובחלק העליון של הזרוע מלווה בנפיחות רבה, חוסר יכולת להניע את הזרוע והכתף ואובדן תנועה חלקי או מוחלט.
 
מהו הטיפול? בעת הפציעה עצמה חשוב להקפיא את המקום הפגוע על מנת לשלוט במידת הנפיחות והתגובה הדלקתית שתתפתח. בביה"ח, לאחר צילום רנטגן שיאשר את פריקת העצמות, יחזיר הרופא את הכתף למקומה בעזרת מניפולציה מיוחדת. ברוב המקרים תינתן זריקה או אינפוזיה המכילה משככי כאבים ותרופות משחררות שרירים על מנת להקל על הכאב. טרם היציאה מביה"ח הזרוע תושם בסד או מתלה למשך מספר ימים עד שבועיים על מנת למנוע תזוזה מלאה של מפרק הכתף.
במקביל, חשוב להחל בתרגילי שיקום בסיסיים אשר ימריצו את מחזור הדם, ימנעו התפתחות רקמה צלקתית ויעניקו מידה מסוימת של גמישות ותנועה. בשלב מאוחר יותר הטיפול הפיזיותרפי יכלול חיזוק כל הרקמות הסובבות את המפרק וחגורת הכתפיים, החזרת טווח תנועה מלא, גמישות מרבית ומתן בטחון לתנועתיות הכתף. במקרים חמורים בהם נקרעו הרצועות המחברות את עצמות המפרק או גידים המחברים בין השרירים בכתף - יישקל ניתוח איחוי רקמות בהתאם לחומרת הפציעה ומידת הנזק.
המרפק, הזרוע וכף היד

מרפק טניס - Lateral Epicondylitis
 
 
מרפק טניס הוא שם המתאר היווצרותה של בליטה קטנה על גבי העצם שמרכיבה את המרפק, הגורמת לכאב והגבלה בתנועה, בעיקר בצידו החיצוני של המרפק אשר מורכב מעצם הזרוע ועצם ה-ulna.
בעקבות שימוש רב של השרירים והגידים אשר פושטים את האמה וכף היד, נוצר חיכוך של הרקמות על גבי בליטת העצם החיצונית שמרכיבה את המרפק. החיכוך הרב גורם לקרעים קטנים במרקם הגידים אשר מגיבים בדלקת מקומית. התופעה נפוצה בקרב שחקני טניס בשל העבודה הרבה של השרירים והגידים בהחזקת המחבט,ויישור ופשיטת הזרוע והאמה בשעת חבטה.

התסמינים יהיוכאב בשעת יישור או הרמת כף היד, כאב בכיווץ כף היד בתנועת אגרוף או לפיתה של דבר מה, כאב חד לאורך הזרוע ובצידו החיצוני של המרפק.
 
מהו הטיפול? הטיפול הראשוני יהיה מזעור התגובה הדלקתית במקום ע"י RICE (Rest, Ice, Compression, Elevation), תרופות נוגדות דלקת כמו איבופרופן טיפולי חום וקור, אלקטרותרפיה ואולטרא-סאונד. ישנו צורך בטיפול שיקומי שעיקרו הקניית חוזק וגמישות לשרירי הזרוע, האמה וכף היד. על מנת להקל את העומס על השרירים פושטי האמה וכף היד ניתן לחבוש את המקום בחבישה ייעודית.
 
 


דלקת בגיד שריר הדו ראשי זרועי - Biceps Tendonitis
השריר הדו-ראשי זרועי ממוקם בחלק הקדמי של הזרוע ותפקידו לאפשר את כיפוף המרפק והבאת כף היד קרוב לכתף. השריר מתחיל משני מקומות באיזור הכתף והזרוע העליונה ומסתיים באמה.
כל שריר מחובר לעצמות הגוף בעזרת גידים. כאשר ישנה פעולה רבה מדי של השריר וגירוי מתמשך, או כתוצאה מטראומה חזקה (מתיחה, קרעים חלקיים או נשיאת משקל כבד על הידיים) הגיד של השריר מגיב בדלקת מקומית שתאופיין בכאב בחלקה העליון של הזרוע או הכתף.  
 
לרוב יורגש כאב בחלק הקדמי של הזרוע או הכתף בשעת הרמת היד מעל לגובה הכתף, כאב כאשר מכופפים את הזרוע (כף היד לכיוון הכתף), אובדן תנועה חלקי, חום, נפיחות ורגישות למגע.
 
מהו הטיפול? בשלב הפציעה הראשוני יש למזער את התפתחות התגובה הדלקתית והורדת הנפיחות ולכן יש להתחיל טיפול ע"י RICE (Rest, Ice, Compression, Elevation), תרופות נוגדות דלקת כטיפולי חום וקור, אלקטרותרפיה ואולטרא-סאונד. חשוב להקפיד לא לשאת משקל ועומס רבים ולהמעיט בפעילות גופנית שגרמה לפציעה.
הטיפול הפיזי יקנה  חוזק וגמישות לשרירים, לרצועות ולגידים החוצים או מפעילים את מפרק הכתף והמרפק.
.


תסמונת תעלת כף היד Carpal Tunnel Syndrome
זוהי פציעה שכיחה בקרב מאיירים, אנשי היי-טק, עובדי פס-יצור ופחות בספורטאים. הפציעה מקרינה כאב חד בתעלת החיבור של האמה עם פרק כף היד וכף היד.
 
תסמונת תעלת כף היד נגרמת כתוצאה מלחץ על העצב המדיאני שעובר דרך שורש כף היד. בעקבות שימוש רב בתנועות האצבעות ומפרק כף היד תחת עומס כאשר כף היד קפוצה פנימה (גם להחזיק עט במשך זמן רב באותה תנוחה נחשב עומס), רקמות החיבור באזור מגיבות בדלקת ונפיחות אשר יוצרת לחץ על העצב – שמגיב בכאב חד.
 
לעיתים יהיה כאב ממוקד בשורש כף היד ובאצבעות (במיוחד האגודל,אצבע ואמה), כאב מוקרן לאורך האמה ולעיתים גם לזרוע, הרגשת עצבוב ו"נמלים"; אחיזה ולפיתה חלשות מלוות בכאב; החמרה של הכאב בלילה ורגישות לקור.
 
מהו הטיפול? לאחר אבחון יש צורך לטפל במוקד הגירוי והעומס שמופעל על העצב. 
שינוי בתנוחות השימוש של כף היד כמו אחיזה בעט, או שינוי גובה הכסא ביחס לגובה השולחן של עכבר המחשב – והסתגלות מחודשת למצב הקיים יקלו על התסמינים. כמו כן ניתן להיעזר בחבישה יעודית או עזרי תמיכה אחרים על מנת להקל על העומס.
תרגול, חיזוק וגמישות השרירים, גידים והרצועות שעוברים או מפעילים את מפרק כף היד יועיל רבות. במקרים קיצוניים עלול להיגרם נזק לעצב ולכן ניתוח לשחרור הלחץ במקום הפגוע יהווה המלצה ראויה.
 
 

דלקת בגיד השריר האחורי של הזרוע - Triceps Tendonitis
 
 
השריר התלת-ראשי זרועי ממוקם בחלק האחורי של הזרוע ותפקידו לאפשר את פשיטת המרפק והזרוע. השריר מתחיל משלושה מקומות באזור הכתף והזרוע העליונה ומסתיים באמה מעבר למרפק.
 
כל שריר מחובר לעצמות הגוף בעזרת גידים. כאשר ישנה פעולה רבה מדי של השריר וגירוי מתמשך, או כתוצאה מטראומה חזקה (מתיחה, קרעים חלקיים או נשיאת משקל כבד על הידיים) הגיד של השריר מגיב בדלקת מקומית שתאופיין בכאב בחלקה העליון והאחורי של הזרוע קרוב למרפק. ספורטאים במקצועות ההטלה והזריקה מועדים לפציעה מסוג זה עקב פשיטת המרפק במהירות בשעת זריקה. 
 
התסמינים יהיוכאב בחלק האחורי של הזרוע או הכתף בשעת יישור היד, כאב כאשר פושטים את הזרוע, אובדן תנועה חלקי, חום, נפיחות ורגישות למגע.
 
מהו הטיפול? בשלב הפציעה הראשוני יש למזער את התפתחות התגובה הדלקתית והורדת הנפיחות ולכן יש להתחיל טיפול ע"י RICE (Rest, Ice, Compression, Elevation), תרופות נוגדות דלקת כמו איבופרופן או אספירין, ובשלב מאוחר יותר טיפולי חום וקור, אלקטרותרפיה ואולטרא-סאונד. חשוב להקפיד לא לשאת משקל ועומס רבים ולהמעיט בפעילות גופנית שגרמה לפציעה. בשלב השני יש להתחיל טיפול פיזותרפי שמטרתו הקניית חוזק וגמישות לשרירים, לרצועות ולגידים החוצים או מפעילים את המרפק. לעיתים תישקל האפשרות להשתמש בחבישה ייעודית או עזרי תמיכה להקל את העומס על השריר.
 


תסמונת דה קורווין De Quervain's tenosynovitis
 
 
תסמונת דה קורווין הינו מצב בו הרקמה המכסה את הגידים של שורש כף היד מצדו של האגודל מפתחת תגובה דלקתית ורגישות כתוצאה מגירוי רב.
 
התגובה הרגישה של רקמת הגידים מתפתחת כתוצאה משימוש רב ותנועות חוזרות ונשנות המפעילות עומס על פרק כף היד כאשר האגודל פונה כלפי חוץ. פעולות לאורך זמן רב כמו סקי, אחיזה מרובה בעכבר המחשב ואפילו כתיבה יגרו את הרקמה.
 
כאב בעת הנעת האגודל או פרק כף היד, כאב בכיווץ היד לתנועת אגרוף, נפיחות ורגישות למגע וחום....לאט עם ה SMSים
 
מהו הטיפול? בשלב הראשוני יש למזער את הפעולות שגרמו לגירוי מלכתחילה ולכן היד תינתן תחת קיבוע על מנת למנוע תזוזה רבה של האגודל והמפרק. לאחר מכן יש לשלוט בתגובה הדלקתית שהיא אופן הריפוי הטבעי של הגוף. לכן קרח, מנוחה, ולעיתים מעט טיפול תרופתי נוגד דלקת יקלו על הכאב והנפיחות. לאחר מכן כדאי לבצע תרגילי חיזוק, גמישות, הגדלת טווח התנועה ושיפור טכניקת הביצוע של מפרק כף היד. לעובדים משרדיים מומלצת בחינה ארגונומית.
 
 
לייבסיטי - בניית אתרים